יעקובה נולד בירושלים ביום כ"ב סיוון תרפ"ד, 24 יוני 1924, להוריו בכורה ז"ל ומשה ז"ל, אח לרפאל ז"ל, אהרון ז"ל, שרה, שלמה (סולימאן) ז"ל, מלכה, בת-שבע, רמי, שושנה, אלחנן ז"ל, אביעזר, פנינה ורחל. 

גדל והתחנך בירושלים, למד בבתי הספר היסודיים "תלמוד תורה אור החיים", "תלמוד תורה- מזרחי" , "יד לבנים" וכן שיעורי ערב במסגרת תנועת הנוער "הנוער העובד והלומד". 

יעקובה עזב את ביתו בגיל 15 וחצי ויצא להכשרה במסגרת "הנוער העובד והלומד" בקיבוץ גבעת השלושה. מקיבוץ זה נשלח לקיבוץ כנרת ובגיל 17 גוייס לפלמ"ח ונמנה עם מייסדי המחלקה הערבית. 

בשנת 1943 התקבל כחבר בקיבוץ אלונים. 

יעקובה, שהשפה הערבית הייתה שגורה בפיו מאז ילדותו, על רקע משחקיו עם ילדי השכונה הערביים, היה שותף לפעילויות מודיעיניות בארץ ובארצות שכנות. 

עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל, הועברה המחלקה אליה השתייך לחמ"ן ויעקובה יצא לפעילויות מודיעין בדמשק. שהה כשנה וחצי בארצות שכנות והקים שם בסיסים לפעולות המחלקה הערבית. 

בראשית שנות החמישים נשא לאישה את מירה והקים משפחה באלונים. נשלח ללמוד בסמינר "אורנים" והיה מחנך בקיבוץ. 

בשנת 1965 התגייס שוב למוסד ועבד מרבית הזמן מעבר לגבולות המדינה. 

בשנת 1967, שב משליחות בחו"ל בעקבות נפילת אחיו וגיסו במלחמת ששת הימים. 

חצי שנה מאוחר יותר הצטרף יעקובה לשירות הביטחון והיה ראש יחידת החוקרים בשומרון. 

בשנת 1974, לאחר שסיים קורס קב"טים, יצא לשליחות למילנו עם משפחתו. 

בשנת 1977 סיים שירותו בקהילת המודיעין ושב ל"אלונים". נבחר להיות מזכיר הקיבוץ לקדנציה של שלוש שנים ולאחר מכן עבד בנוי. 

בשנת 1983 נבחר להיות אחד ממדליקי המשואות בפתיחת חגיגות יום העצמאות, של מי שייצגו את גבורת ישראל. 

בשנת 2002 שב לעבוד בשירות. שלט בשפות עברית, ערבית, ספרדית ופרסית וכן, חלקית, באנגלית ובאיטלקית. 

רבות מעלילותיו של יעקובה תישארנה עלומות עוד ימים רבים.

יעקובה נפטר ביום י"ז תשרי תשס"ד, 13 אוקטובר 2003. 

בן 79 היה במותו.

הניח אישה, בת- נגה, שני בנים- רז ורותם ובן מאומץ- ברוך, תשעה נכדים שני אחים ושש אחיות